שמי עמית לבני, בן 43, אב לגיא ולזהר. הנני לוחם-פייטן ומטפל.

פיתחתי את שיטת "שתי החרבות" ביחד עם  אמיר שרירא תלמידי ושותפי הוותיק. את הכשרתי קיבלתי מאמי, אורה לבני ז"ל, ומאבי, הד"ר שמשון לבני. אמי הייתה מחלוציות טיפול-חינוך גוף נפש בארץ וממפתחות ההוראה המתקנת. אבי למדני את דרכו של פיאז'ה ואת פיתוח המיומנויות הקוגניטיביות דרך ביטוי התנהגותי אצל הניאו-פיאז'טיאנים. רציונל השיטה שלנו מושתת לא במעט על עבודת חייהם. את המשך השכלתי קיבלתי בלימודיי פסיכולוגיה בניו-יורק, לימודי הגישה הנוירו-התפתחותית תפקודית מבית מדרשו של הפסיכולוג רמי כץ, למדתי את שיטת אלבאום , והייתי תלמידם של עוד חברים רבים לדרך: עדי גוב ארי הנפח, מולי יובל הטבח, ירון פיינברג המוסיקאי, סי-פו אלדן פרידמן (קונג פו-צפוני), ומאסטר ג'ף גילדרוי (קונג פו-דרומי.

מאז שאני זוכר את עצמי נאלצתי ללחום. ילדותי הייתה תוצר לא מוצלח של התנגשות תרבויות. תפקודי האישי, הדידקטי והחברתי הלקוי פגע קשות בדימויי העצמי. מתוך בדידותי יצרתי עולם פנימי מופלא, שנשען על מיטב הספרות והקסם העתיק. עולם המדבר על מורה ותלמיד. מבוגר וילד. עולם המקיים בתוכו חמלה, מאמץ ומשבר, קסם, אהבה וסוף טוב.

עולם זה הותירני שפוי ושלם עד לבגרותי.

שירתי ביחידה מובחרת 18 שנה, שם הבנתי סוף סוף שקבוצה של אנשים האוהבים זה את זה מסוגלת להשיג את מה שאדם בודד אינו יכול. הרגשתי את הקשר בין אדם למדינתו על בשרי. הפנמתי את חשיבותו של הקו האדום. הבנתי את קדושת החיים. הבנתי שלעולם לא יוכלו חייך להיות קדושים יותר משל זולתך.

מאז ומעולם אהבתי יותר מכל את מעמד ה-"דו-קרב". בעיניי הוא מכיל בתוכו את כל מרכיביו של הקשר האנושי. כמו רבים מתלמידיי, התחלתי מעצב לעצמי חרבות למשחק ברגע שהתחלתי ללכת. כיום אני רואה עצמי כאחד הלוחמים המסוכנים בתבל בשימוש בחרב צעצוע, ואומנותי היא להפגין את נפלאותיו של האחר.

אני אוהב בני אדם. אוהב את התרגשותם ואושרם. אוהב את הרגע בו ייאוש הופך לתקווה-ודממה הופכת לחיות ולבלוב. אוהב אני לצפות בהתהוות חשיבה חדשה. אומנם רוב הזמן אנו בני האדם מפטפטים ומלהגים כקופים, אך יש בנו חביבות ויופי שלא מן המצוי. אני עודני מאמין בבני אדם, וחושב שפנינו להצלחה משותפת, למרות הכול. אני ממתין לשלום ועושה שלום

.

מוקף בצוות מורים מופלא ומגוון, אני מנסה לשנות את העולם במעט, וליצור מקום ותנאים ללמידה האישית והחברתית היעילה ביותר. ליצור את המשבצת ההתפתחותית שלא הובנתה מעולם אלא אצל האצולה: המאמן המתווך. המגשר. מורה הדרך. אשר מעלה את הילד על המסלול הנכון לשילוב מוצלח בחברה, ולגיבוש הנוסחה העצמית לחיים.

מטרותיי המקצועית הן

לאתר ולהכשיר את האנשים הנכונים לכהן כמורי-דרך ראויים לילדים. אנשים אלה יוכלו ללמד את הדור הבא של מורי-דרך, אם ירצו.

 

להכין מערך עזרה רחב בסיס ככל האפשר לקראת אחד האיומים הקרבים אלינו: מגפת חוסר המשמעות.

 

להכין מערך התמודדות ושינוי תפיסתי לגבי מעמד ותפקיד הגבר במשפחה ובחברה במאה שלנו.

לשמר את מערך האגדה, קסם ודמיון שמתנפץ מול עינינו מתוך הכרה אמיתית בחשיבותו ותפקידו לעיצוב זהות הילד ולביסוסו של עולם נכון, חם וטוב.

 

 

ליצור עמדה תעסוקתית ציבורית של "מטפל" זכר, בתחום זה, בשכר נאות ומספיק. כזה המאפשר קיום חיים בנחת, כראש משפחה.

 

 

תקוותי הכמוסה היא לתרום לפיצוח אחת הקושיות  המרתקות בעולמינו: החידה הפסיכו-פיסית.

 

אני מקווה להגיע לרגע בו אשיג מטרות אלה, ואוכל להניח את חרבי ולהתמסר לאימוני הגיטרה הצוענית, עם ידידיי.

  • Facebook Social Icon

 Email: tumbokiri@gmail.com

 אמיר 052.333.3152  

חפציבה, חדרה