• Facebook Social Icon

 Email: tumbokiri@gmail.com

 אמיר 052.333.3152  

חפציבה, חדרה

אלוהי המזרח ואלוהי המערב

August 28, 2018

הגישה שלנו מאפשרת לנו להזין את הילד ממגוון ערוצים ומגוון עמדות. לעיתים אנו מגשימים תפקיד מסוים מול הילד שמולו הוא מציב את עצמו ולפיו הוא פועל. 

לשם כך אנחנו מתחברים לחלקים בעצמנו שיכולים לשרת את הילד באותו רגע. הסיפור שאני שואב ממנו השראה והכוונה הוא הסיפור שמספרים יונג וקמפבל שמדברים על כל מיני ארכיטיפים שקיימים בכולנו והמסע שאנחנו עוברים בתור ובעזרת אותם ארכיטיפים. 

העמדה המיתולוגית לעיתים מתערבבת לא טוב עם העמדה הדתית. כלומר, כשאנחנו בתוך דת, קשה לנו לראות את זה בתור עוד מיתולוגיה מיני רבים. 

אני משתדל לראות את המשותף בין כל המיתולוגיות - המונומיתוס, ובעזרת המחקר של ג'וזף קמפבל אני משתדל כיום ליישם את העמדה המיתולוגית בטיפול.  

 

על אף המשותף בין מיתולוגיות העולם, התפיסה המזרחית והתפיסה המערבית שונות בנוגע לגישה שלהם כלפי הקדוש והמעבר.

סיפור הבריאה מתחיל אותו דבר- בהתחלה היה אחד\כאוס שהפך לשתיים\סדר. אם בהתחלה היה אחד – כלומר, לא היה יחס בין דברים, לא היה למה להשוות, לא היה סדר של דברים, אחרי הפיצול מתחיל יחס מסוים בין דברים.

האל מיוצג כבודד, כמחפש הגשמה של עצמו. האל כסקרן, וכ"ילד מדען".

אבל כבר בבריאה מתחיל הפיצול של שני הגישות: בגישה המזרחית ישנה ישות (האל הקדום הראשוני, ה-הכל) אשר מתפצלת וכמו הוגה מתוך עצמה עוד ישות. והישות הזאת גם מתפצלת וכו.

בגישה המערבית, אלוהים יוצר את אדם – כדמותו, אבל לא מתוך עצמו, ואז ממנו, כשלם, הוא יוצר פיצול ועוד ישות, חווה.

 

 

וכך אלוהי המערב ברא חיצונית לעצמו, בעוד שאלוהי המזרח ברא מתוך עצמו וכמו ויתר על עצמו כשלם לטובת היותו חלקיו. בתפיסה המזרחית, כל חלק כזה (רסיס השלם) הוא עצמו השלם שמגשים את עצמו, ומנהל עם עצמו מערכת יחסים דרך סך כל חלקיו. באותו הזמן, אלוהי המערב מביט מלמעלה, חיצונית למתרחש, ושופט, מגשר, פותר, משגיח, מרחם, וכולי – כך עושה לכל ילדיו.

כבר אפשר ליראות איך פיצול כזה יוצר פיצול פסיכולוגי אצל אנשי המזרח ואנשי המערב. אפשר לראות את הפיצול כבר במילה "אני": כשאדם מהמערב אומר "אני", הוא מתכוון לאגו שלו, ואולי, אם הוא עבר תהליך התפתחותי, גם למה שנקרא ה"עצמי" שלו. זהו יצוג של ישות שרואה את עצמה בתור שלם. באותו זמן, אדם מהמזרח יאמר "אני" ויתכוון לרסיס האלוהות, אחד מיני אין-ספור; חלק.

נקודה נוספת: במיתולוגיה המערבית ישנו רצף ארועים, כביכול היסטוריים, בזמן, אשר טילטלו את מעמדו של האדם בעיני האל – פעם האדם הוא גולת הבריאה, חביב האל, ופעם הוא וירוס חוטא, שהאל צריך למשמע. בסופו של דבר, הגאולה תגיע גם בתור ארוע היסטורי – ביאת המשיח וקץ הימים. הגאולה היחידנית של האדם נעשית על ידי מעשים טובים, שירות האל, קיום מצוות – כולם דרישות חיצוניות.

במיתולוגיה המזרחית יש התהוות של תופעות. יש פיצול פנימי של ישות שמכילה בתוכה את הבריאה. מימד הזמן לא משחק פה תפקיד כזה חשוב שכן כל הבריאה נמצאת לנוכח האלוהות. הגאולה, אם כן, מגיעה מבפנים – שימו לב לביטוי "as above, so below":

 

האלוהות כולה, כשלם, תגיע לגאולה כשכל אחד מחלקיה יגיע לגאולה בתוך עצמו.

 

יש פה אנלוגיה חזקה:

אלוהות\שלם : תהליך פנימי :: אדם\חלק : תהליך פנימי :: חלק מהאדם (כעס) : תהליך פנימי

כשיש מלחמה בין עמים, זהו אלוהים שמנהל קונפליקט פנימי בין חלקים של עצמו.

 

כל זה מהדהד לגישות עבודה פנימית (התפתחות רוחנית, פסיכולוגיה), וניתן לזהות הבדל מהותי בין המזרח למערב: במערב (שהושפע מפרויד ויונג) יש שאיפה לאיחוד של האגו והאיד, אחרי שהאדם "התגבר" על תשוקות האיד בעזרת האגו ולמד לאזן אותם. כאן האגו הוא הסוכן אל מול העולם החיצוני הגשמי. הוא המתווך והפועל. במזרח השאיפה היא למוסס את האגו ולראות דרך האשליה שהוא מייצר – אשליית הנפרדות. אלו הם שאיפות דומות – במערב יש רצון לאזן ולאחד חלקים פנימיים, ובמזרח הרצון הוא לאחד את העצמי עם השלם, שרק לכאורה חיצוני.

 

מאיה – "אשלית הנפרדות"

 יוגה – "הקישור חזרה"

 

חשוב להדגיש שהתפיסה המערבית רואה את המיתולוגיה שלה כרצף ארועים היסטוריים, עם מקומות קדושים גאוגרפיים, בעוד שהתפיסה המזרחית רואה את הסיפורים המיתולוגיים שלה כמטאפוריים, וכתוצאה מזה גם המקומות הם מטאפוריים – למקומות או עמדות פנימיות.

שתי הגישות מייצגות עמדות שונות שיש בכל אדם: הצורך באינדיבידואליות והגשמה עצמית, והצורך בשייכות והגשמה של רעיון. הפיצול הגיאוגרפי והנרטיבי בין גישות מזרחיות ומערביות הוא רק קוסמטי. ברמה הארכיטיפית, הפנימית, יש בנו את שתי העמדות האלו.

שתיהן שימושיות: הגישה המערבית הולידה התקדמות טכנולוגית והגישה המזרחית שימרה מסורת רוחנית. בשלב מסוים, כשהעולם הפך לכפר גלובלי, העמדות התחילו להתחלף: המזרח הדביק את קצב האבולוציה הטכנולוגית והמערב התחיל לחזור לשורשים הרוחניים והאדמתיים.  

 

בטיפול, אנחנו צריכים לשים לב לאזן בין גישות המזרח וגישות המערב. כלומר לזכור שחלק מהשינוי בילד יבוא מבחוץ, בעקבות ארועים חיצוניים, וחלק מהשינוי יבוא מבפנים, בעקבות הבשלה ועבודה פנימית. חלק מהדרישה צריכה להיות חיצונית וחלק פנימית. עלינו לטפח בילד גם את האיכויות שלו כאינדיבידואל, יצרני, פועל בעולם, עצמאי, וגם לטפח את האיכויות שלו כשייך לשלם גדול יותר – ראיית האחר, סבלנות, שיתוף פעולה.

 

עלינו לטפח את הגיבור המערבי, עם אגו חזק ובריא, עם רצון להגשמה עצמית, גאווה (מהסוג הטוב), מנהיגות...

ועלינו לטפח את הגיבור המזרחי, השליו, המוותר (מהסוג הטוב), הנינוח, הנאמן...

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Recent Posts

December 29, 2016

Please reload

Archive
Please reload

Search By Tags

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square