ערכי הלוחם מאת אמיר שרירא

צעד על הארץ בכבוד

התייחס לזולת בחמלה

שקול דרכך בסבלנות

פעל בעוצמה

כבוד:

במזרח ניצב ערך הכבוד העתיק, ערך זה מייצג את עמדת המוצא של הלוחם כלפי עולם התופעות שסביבו. אנו מאמינים שמתוך תחושה של ערך עצמי אמיתי וכבוד עצמי אמיתי נובע יחס של כבוד כלפי הזולת וכלפי כל הדברים. כחלק מתהליך ההתפתחות הנפשית התקינה של האדם, בהינתן סביבה תומכת מכילה ומתקפת, הוא לומד להכיר את עצמו, לווסת את כוחותיו ולפעול בסנכרון עם סביבתו. חוויות אלו מעוררת תחושה של ערך וכבוד עצמיים בריאים. כאשר ילד מתקבל לתהליך החניכה וההכשרה בלוחמי האור אנו מתייחסים אליו בכבוד כבר מהיום הראשון, יחס זה של כבוד מתבטא בעיקר ביכולת להכיר ולתת מענה לצרכיו הילדיים האוטנטיים ולא לבטלם באופן בו מבוגרים חוטאים לילדיהם פעמים רבות. בתהליך החניכה הילד לומד על מהות היחס המכבד דרך שלושה ערוצים שונים. ראשית, הערוץ הבין אישי המתבטא ביחסי המורה תלמיד. המורה מפגין כבוד ביחסו כלפי התלמיד, כבוד המתבטא בשימוש בשפה יפה, יחס רציני, תשומת לב רגישה, הקשבה ואכפתיות אמיתית. ואילו התלמיד נדרש לאותו יחס של כבוד כלפי המורה. שנית, התלמיד נדרש ליחס של כבוד כלפי הסביבה, שמירה על ציוד האימון ותקינותו, ניקוי הדוג'ו, יחס מכבד כלפי האנשים שסביבו, שמירה על הטבע. שלישית, התלמיד נדרש להפגין יחס מכבד גם ביתר זמנו, בבית הספר, בבית הוריו, מול חבריו ומול אויביו. או כפי שאני אומר לילד המתנהג בחוצפה כלי המבוגרים בחייו, יהיו סיבותיו אשר יהיו, "תדמיין תמיד שאתה ניצב מולי!".

ישנם ריטואלים קטנים הלקוחים מעולם אומנויות הלחימה אשר תומכים בתהליך זה. לדוגמה: התלמיד יטאטא את הדוג'ו לפני האימון, התלמיד יוריד נעליו בכניסה לדוג'ו, בסוף האימון התלמיד ימזוג מים למורה וישתה אחריו, קידה בתחילת האימון ובסופו....

המשמעות ההתפתחותית העמוקה העומדת מאחורי היחס המכבד הינה התפתחותה של היכולת הדה-צנטרית, לראות, להכיר ולהבין שקיימים דברים אחרים  בעולם זולת אתה עצמך!, להיות אדון לדחפים שלך על מנת להיות אדם חופשי ולהתחשב בצרכיהם של הסובבים אותך.  

יחס הכבוד יכול לנבוע מיראה ומפחד, ולעיתים משם הוא נובע בתחילת דרכו (יראת פני אדוני).  אך אנו שואפים לפתח יחס של כבוד המתעורר מתוך ראיה אמפתית ורגשי הכרת תודה. מתוך השתקפות של היחס המוענק לך בדרך של דוגמה אישית.

במישור הרוחני, יחס של כבוד כלפי כל הדברים כולם נובע מתוך הבנה עמוקה שקיומם של כל הדברים בכלל, וקיומך שלך בפרט תלויים אחד בשני. היחס המכבד מפתח את התודעה האנושית ממצב של שניות (דואליות) למצב של אחדותיות.

מבחינת האימון, ערך הכבוד מאפשר לנו לשחק יחד את משחק האימון ההתפתחותי. אנו מכבדים מוסכמות חברתיות (חוקים), מכבדים את הזכות של בן זוגנו למשחק לחוש את שמחת הניצחון או כאב ההפסד. מכבדים את עולמו הסובייקטיבי והאוטונומי של בן זוגנו, את זכותו לבטא את רצונותיו ורגשותיו ולדעת הכי טוב על עצמו מי הוא ומה הוא!   

עוצמה:

בדרום המצפן של הלוחם מצביע על עוצמה. כשאנחנו מביטים באדם בראיה פשטנית עולה שאלה אחת מרכזית: אדם קם בבוקר עם כמות אנרגיה מסוימת, מה יעשה אותו אדם באנרגיה שניתנה לו? האם יתעל אותה להתפתחות וצמיחה אישית? האם יתעל אותה לעזרה לזולת? האם ינהג באלימות ויפגע בזולת? האם יענה דבר שקר ומרמה? והאם הוא מסוגל בכלל לבחור את דרכו!   חלק מרכזי מתהליך הכשרת הלוחם בעולם הקדום ובשיטת שתי חרבות עוסק בהכשרת הפראנה בינדו (העצב והשריר), אנו שואפים לפתח יכולת להכיר ולשלוט במערכת העצבים שלנו, בתהליכי הקלט פלט, בתגובות האוטומטיות שלנו למצבים, ביכולת לעקב תגובה, ביכולת להתאים עוצמה של תגובה, לדייק את תגובותינו כלפי העולם. אנו פועלים לאור התפיסה כי  'אדם מווסת הוא אדם עוצמתי'!

תהליך ההכשרה עובר דרך אין סוף תרגולים סנסו-מוטורים הישרדותיים שמטרתם ללמוד להכיר את הרגישויות ואופני התגובה של מערכת העצבים הפרטית שלי וללמוד כיצד לווסת ולשלוט באופן רצוני על תגובותיי ההתנהגותיות. הלוחם הצעיר מתאמן בשני עולמות שונים, מצד אחד הוא לומד לנהל עצמו בזירה החיצונית של העולם שבו הוא חי (הפנמת נורמות התנהגות, חוקים) ומצד שני הוא לומד לנהל את עולמו הפנימי הסובייקטיבי (רגשות, מחשבות, קונפליקטים). מטרתו של תהליך ההכשרה היא שהלוחם לומד לווסת, לנהל ולארגן ולכוון את האנרגיה שלו כך שיוכל להשיג את מטרותיו יהיו אשר יהיו.

ומה כל זה קשור לעוצמה? אנו מאמינים כי אדם מווסת הוא אדם עוצמתי! לא זה שצורח הכי חזק או מרביץ, לא זה שיוצר דרמות רגשיות בלתי נגמרות. אלא האדם המודע לרגשותיו, למחשבותיו ולכל

מרכיבי אישיותו, זה המטפח שלווה פנימית ופועל מתוכה. הלוחם אשר סיגל יכולת שליטה וויסות של מערכת העצבים שלו, כבר אינו מגיב באופן אוטומטי ובלתי רצוני לגירויי הסביבה. היכולת לווסת והחופש לבחור הם המעניקים עוצמה אמיתית.

אדם אגרסיבי ותוקפני פועל מתוך פחד, חוסר אונים, חולשה ובלבול, מתוך צורך עמוק להתגונן מפני 'הרע'. לעומתו האדם האסרטיבי מפגין עוצמה אמיתית הנובעת מתוך חיבור עמוק לרגשותיו ולצרכיו, יכולת לבטא עצמו, והבנה עמוקה של הזולת הניצב מולו.    

בשלבי ההתפתחות הראשונים הלוחם מאמין כי העוצמה תמונה בשרירים, הוא מזהה את שני המושגים 'עוצמה' ו'כוח' כמושג אחד. בהמשך ההתפתחות הלוחם לומד להכיר בכך שהעוצמה האמיתית שוכנת בנפשו. פעמים רבות לומדים זאת רק לאחר שכלה הכוח בשרירים ואינך מאמין שתוכל להמשיך, הו אז פורצת העוצמה האמיתית של הנפש, עוצמה שאינה כלה לעולם!

פיתוח עוצמה אצל החניך עובר דרך חישול כוח רצון ומשמעת עצמית, הגדלת המיכל הנפשי ויכולת להכיל רגשות קשים כגון תסכול, כעס, אכזבה, אשמה ובושה. התגברות על "פינוק" (קושי בדחיית סיפוקים,  חוסר במשמעת, עצלות, ניוון). היכרות עם עצמך 'דע את עצמך' .  

במישור הפיסי תפקודי, ערך העוצמה משמש אותנו לפיתוח חוסנו הפיסי של הילד, חיזוק שריריו ושכלול יכולותיו התפקודיות על מנת שיוכל לפעול ביעילות בעולם הגשמי.

סבלנות:

במערב, על הציר האופקי, אל מול הכבוד ניצבת הסבלנות. עבור התלמיד הסבלנות אינה רק ערך אלה יכולת המבטאת בגרות נפשית ובשלות עצבית. סבלנות היא המרכיב ההופך את החיים לנעימים ואפשריים. סבלנות היא דבר אשר אתה תמיד נזקק לו, בכל יום ובכל מקום. אחת מהמטרות הראשונות והמרכזיות שלנו כמטפלים ומאמני לוחמים היא להפוך את הילד לתלמיד. בדרך כלל הסבלנות היא הערך המבטא טרנספורמציה זו.

על מנת לפתח סבלנות (אורך רוח) על התלמיד ללמוד להכיל את רגשותיו ולווסתם, להבין בשכלו כי כפי שלמדנו קהלת "לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לַכֹּל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם". על המורה מוטלת האחריות לסייע לתלמיד למצוא סיבה טובה שתאפשר לו לשאת את חוסר הנעימות והכאב הכרוכים בהמתנה ובדחיית הסיפוק המיידי. הסבלנות טומנת בחובה מפגש לא פשוט עם עצמנו, עם חוסר שקט , תסכול וחרדה. עם האמת

הבסיסית כי איננו מסוגלים להיות נוכחים בשלווה ברגע הנתון וכל העת מחפשים כיצד להגיע לדבר הבא שיגאל אותנו מייסורי הבדידות והריקנות. מהאשליה שאי שם נמצא משהו שיגרום לנו להרגיש טוב יותר.

אל הסבלנות אנו מתייחסים כמו אל שריר שיש לאמנו ולפתחו בהדרגתיות!  כמורים נרצה תמיד להקפיד כי ישנו מאמץ מצד התלמיד! ללא מאמץ השריר לא יתפתח. אולם על המאמץ להיות מותאם ליכולותיו של התלמיד כמו גם לערך המוטיבציוני המשמש כדלק לתהליך פיתוח הסבלנות.

בהקשר זה ניתן לומר כי עבור הילדים 'פיתוח הסבלנות' היא אינה מטרה שמעוניינת אותם כלל, עבורם זה חלק מהתנאים או 'המחיר' שצריך 'לשלם' בדרך אל 'החרב'. אין הם יודעים עדיין כי הדרך היא החשובה ולא המטרה! את זאת יודעים אנחנו.

כמאמני לוחמים אנו מטפחים בתלמידנו את מידת הדיוק, דיוק תנועה ודיוק תגובה. על מנת להשיג איכויות אלו על התלמיד לגלות סבלנות רבה כלפי עצמו וכלפי סביבתו. להשהות תגובה, להקשיב ולצפות בסבלנות ולפעול באופן מדויק ומותאם. סבלנות מאפשרת דיוק.

שלושת הדברים שלמד הנסיך 'סידהארטה' (הרמן הסה) הם "להמתין, לצום ולחשוב". ואלו הם אשר העניקו לו חופש. להמתין באורך רוח לעת הנכון, לאפשר לעולם לפעול את פעולתו ולטבע להשתנות. לצום ולהתעלות מעל מכאוביו וחשקיו היצריים של הגוף האנושי. לחשוב נכון, להכיר ולשלוט בטבע הפרוע והאקראי של התודעה.

חמלה:

חמלה היא היכולת להזדהות ולחוש באופן אמפתי את כאבו של האחר ולרצות לסייע לו ולהקל על סבלו. מכאן נובע שבחמלה ישנה עמדה רגשית של פתיחות -לב פתוח- המאפשר להזדהות ולחוש את רגשותיהם של אחרים ויחד עם זאת עמדה ערכית של עזרה לזולת הנגזרת ממנה פעולה ממשית. זהו היעד הנכסף האחרון בתהליך התפתחותו של הלוחם. על מנת לפתח חמלה עליו לפגוש את הכאב, לגבור על הגנות, להתמודד עם הכעס והשנאה, עם הבדידות ותחושת הנפרדות. במסעו של הלוחם הגיבור – החמלה מסמלת את השלב האחרון במסע הגיבור בו הגיבור חוזר לביתו כאדם שונה, חדש ועוצמתי היכול להעניק ולתת לזולתו.

על מנת לפתח חמלה על האדם להתמודד עם אויבת וותיקה – הגאווה – האדרת תחושת העצמיות הנפרדת, המרוכזת 'באני'. בראשית חייו האדם מגדל ומטפח את האגו שלו, את תחושת העצמי. זה הוא יעד משמעותי בתהליך ההתפתחות הנפשית הבריאה. כמטפלים מאמני לוחמים אנו פוגשים את מטופלינו

הילדים בשלבים שונים של תהליך זה של גיבוש האגו. ללוחמים הצעירים (6-13) אנו מסייעים לפתח תחושת עצמי בריאה ויציבה דרך בנית ערך עצמי, תחושת מסוגלות, יצירת משמעות ותחושת שייכות. ללוחמינו הבוגרים (13-18) אנו מסייעים לגבש זהות ויחד עם זאת לפתח מודעות עצמית ויכולת בחירה

נוכח המכאובים הנלווים לגיבוש האגו. דיאלוג התפתחותי זה של האגו נמשך בדרך כלל לאורך כל חייו של האדם. מודעות עצמית ותחושת ערך עצמי חיובית ויציבה, מטפחות צניעות ומאפשרות לאדם לפתח יחס של חמלה כלפי עצמו וכלפי סובביו.

מפתיע לגלות עד כמה יקר הוא הכאב, או כפי שניסח זאת במילותיו אחייני הפעוט "מי שלא עצוב, מי שלא עצוב, מי שלא עצוב, מפסיד את כל היופי". דווקא תחושת הכאב, השנואה והמושמצת על פי רוב, היא היא המאפשר לנו לחוש חיבור ענוג לכל הדברים הקיימים. גם השמחה מאפשר לחוש חיבור, אולם חיבור זה הוא חלקי ומותנה. 

כחלק מתהליך החניכה הלוחם והמאסטר מפתחים קשר אישי קרוב ואינטימי המאפשר לגעת במכאובי החיים שפעמים רבות אנו מדירים מאישיותנו ואת מקומם תופסים כעס, ביקורתיות, התנשאות וזלזול, שמחה ועליצות מזויפות, אדישות, תוקפנות, דכאון...והרשימה עוד ארוכה.

כאשר נותנים מקום לכאב במקום לנסות ולברוח ממנו ולהסתירו אז טרנספורמציה מתאפשרת. אנחנו לא מתים או שוקעים בבדידות אלא מתמירים את הכאב בתחושת חיבור עמוקה לכל הסובבים אותנו.

האמפתיה, שהיא חלק חשוב מהחמלה, מאפשרת לנו לפתח וויסות עצמי, שלנו ושל המטופל. בכך שאנו יכולים לחוש ברגשות הזולת ומכן בהשפעתנו עליו אנו מווסתים את תגובותינו. לאורך השנים גיליתי כי הדרך היעילה ביותר להביא ילד לוויסות כוחו היא לחשוף בפניו את הפגיעות שלי ולא להסתירה! כלומר אם הוא מכה אותי חזק מידי וכאב לי אני עוצר ונאנח בכאב אגב שפשוף האזור הפגוע. המוח האנושי רגיש ביותר לג'סטות חברתיות ופגיעותי המופגנת נוגעת במקום עמוק בנפשו של הילד. כמובן שתהליך זה צריך להיות מותאם בכדי שלא יעורר רגשי אשם מופרזים ויחסום ביטוי אישי של המטופל.

מי זה שם ניצב עומד אל מול הסערה

יד אחת אוחזת חרב יד שנייה מושטת לעזרה

זה לוחם האור ואלו ידידיו

כבוד, עוצמה, חמלה וסבלנות עומדים אתו יחדיו