SETTING יש חיים ל

יש חיים ל SETTING

"מפגש המופעים" - המופע המארגן בשיטת "שתי חרבות"

מאת אמיר שרירא

אחת ממטרותיו העיקריות של המטפל הינה להכיר את המטופל הניצב מולו, ללמוד אותו לעומק, על רגשותיו, דעותיו, תפיסת עולמו, דפוסי חשיבתו, התנהגויותיו וארגון אישיותו. מבחינה זו הסטינג הטיפולי (לאור, 2007) מהווה במה עליה יכול המטופל להעלות את "מופע נפשו" במלואו, ודרך כך, ובעזרת הקהל (המטפל) להעמיק ולהכיר מופע זה, לשנותו, ולשכתב מחדש חלקים ממנו. התפיסה הטיפולית המקובלת, עליה נשענת הפרקטיקה הפסיכו-דינמית, גורסת כי על הסטינג הטיפולי להיות נטרלי וחף מסובייקטיביות (פרט לזו של המטופל) ככל האפשר. בדרך זו המטופל יוכל להעלות את "מופע נפשו" על הבמה עם כמה שפחות הפרעות ורעשי רקע אשר עשויים להקשות על זיהוי הדפוסים והסימפטומים של המטופל ולהקשות על ניתוח ופרוש של יחסי העברה בטיפול. תפיסה זו השתכללה עם השנים וכיום גישות טיפול התייחסותיות ואינטר-סובייקטיביות מהוות זרם מרכזי בפסיכותרפיה. גישות אלו מכירות בערכם וחשיבותם המכרעת של מערכות יחסים בחייו של אדם, וביססו את התפיסה לפיה מפגש טיפולי המתרחש בין שני סובייקטים טומן בחובו אפשרויות רבות לריפוי הנפש. מבחינה זו, הקשר האישי הנרקם בין המטפל למטופל מהווה את המרכיב המשמעותי ביותר להצלחת הטיפול. בגישות אלו המטפל יכול להרשות לעצמו להיות יותר סובייקט ולא רק אובייקט בקשר עם המטופל, אולם כל תנועה שכזאת, בין עמדות אלו, נשקלת בכובד ראש אל מול התועלת הטיפולית שתצמח מכך.

כיום ישנו מגוון רחב של שיטות טיפול רגשי-נפשי נפלאות, כגון: טיפול פסיכולוגי, פסיכותרפיה, טיפול באמצעות אומנות, תנועה, מוסיקה, בע"ח, טבע...... כל אחת מדרכי טיפול אלו מציעה למטופל סטינג טיפולי שונה, אך בעיקרו נשען הסטינג הטיפולי על עקרונות דומים, קרי מסגרת זמנים מוגדרת ויציבה, מקום מפגש קבוע, שמירה על כללי אתיקה. על-אף השוני הניכר בין סביבות הטיפול (קליניקה, יער, פינת חי) וכלי הטיפול (דיבור, תנועה, מוסיקה, בע"ח) בגישות השונות, בכולן המטופל מגיע למרחב בטוח ומוגן, לתוכו הוא יכול להביא את עצמו תוך אינטראקציה עם הגירויים שבסביבתו. חוזה הסטינג הראשוני ממקם ומגדיר את המטפל והסטינג הטיפולי "כבמה" ואילו המטופל מהווה את "המחזאי והשחקן הראשי" המעלה את "מופע נפשו" על בימת הסטינג הטיפולי.

שיטת הטיפול "שתי חרבות" TSA) ) מעניקה למטופל סטינג עם משמעות. המטופל מגיע לדוג'ו הלוחמים (קליניקה) ופוגש במופע שלם, חי ובועט, הקרוי "שתי חרבות". הסטינג הטיפולי ב- TSA מורכב מאלמנטים מקובלים כגון, מסגרת זמנים מוגדרת, מחיר קבוע, סביבה מוחזקת ובטוחה. אולם, הסטינג הטיפולי ב- TSA כולל כמה אלמנטים הפחות מקובלים בעולם הטיפול. בשיטת TSA הסטינג הטיפולי בורא עבור המטופל עולם חדש באופן כמעט מידי. עולם חדש זה מורכב משלל מושגים ודימויים הלקוחים מתרבויות עתיקות וחדשות העוסקות בתהליכי הכשרה ואימון של לוחמים. מתוך עולם המושגים עולה ונפרש סיפור הכשרתו של איש צעיר הנאבק בקשיים, פוגש במורה, מגלה את כוחותיו, ניצב אל מול אתגר חייו ומנצח – סיפר זה מהווה את הנרטיב הראשי ב- TAS "תהליך הכשרת הלוחם" שהוא חלק מנרטיב "מסע הגיבור" (ג'וזף קמפבל, "הגיבור בעל אלף הפנים"). הנרטיב מייצר תחושת החזקה וביטחון כמו גם תחושת משמעות ושייכות, השגיות ומטרה. מבחינה זו הנרטיב עונה על צרכים התפתחותיים בסיסיים ביותר.

נוסף לכך הנרטיב מארגן את החוויה של המטופל ומציע MIND SET המכוון את המטופל להצלחה בהתמודדות עם קשיו. ה-mind SET של הלוחם מספק תשובות לשאלות רבות בנפש האדם, כגון: בשביל מה להתאמץ? מדוע עלי לקבל ולהכיר בסמכות? בשביל מה יש גבולות? מהם גבולותיי? בידי מי האחריות על חיי? למה אני מסוגל? מהן מגבלותיי? מי אני? להיכן אני שייך? מה אני עושה כאן?.

מצד אחד ניצב המופע של "שתי חרבות", מרחף בין שמיים לארץ, בין פנים לחוץ, ומנגד נמצא המטופל על מופעיו. כאן משמש המטפל ,באחד מתפקידיו הרבים, כמתווך בין המופעים. מפגש המופעים מתקיים ב"מרחב הפוטנציאלי" (ויניקוט, 1971) בין המציאות שבחוץ לעולם שבפנים, שם המטופל יכול לחוות, לדמיין ולבטא דחפים ופנטזיות בסביבה מוחזקת ובטוחה. הנרטיב העוטף את המטופל מאפשר לו לרענן את "המלתחה" התחושתית שלו, ולהתחיל ולמדוד תחושות ותפיסות חדשות ורעננות בקשר לעצמו עוד לפני שתחושת אלו התבססו בעולמו. הוא חש עצמו חזק ומסוגל, חלק מקבוצה איכותית ועם זאת ייחודי ובעל סגנון אישי. המיקרו-קוסמוס הטיפולי בו נפגשים המופעים מאפשר למטופל לחוות תחושות ותפיסות פוטנציאליות אשר אינו יכול לחוות רק בכוחות עצמו. בתוך מפגש המופעים מתקיים "המרחב האנליטי" (אוגדן, 1989) בתוכו יכול המטופל לשחק ולהתנסות במחשבות ורגשות.

לסיכום: בשונה מגישות טיפול מקובלות, גישות הטיפול בשיטת "שתי חרבות" מציעה למטופל נרטיב המארגן את החוויה שלו ומעניק לו "פיגומים" עליהם יוכל לבנות את אישיותו תוך כדי הזנת כל החלקים הנחוצים להתפתחותו.

ביבליוגרפיה

אוגדן, ת.ה., (1989). הפגישה האנליטית הראשונה, בתוך: הקצה הפרמיטיבי של החוויה (2001), תורגם ע"י אבנר ברגשטיין וחגית אהרוני, עמ' 128-143.

ויניקוט, ד.ו. (1971). משחק ומציאות. (ר. קולקה (עורך) וי. מילוא (מתרגם). תל- אביב: עם עובד.

לאור, א. (2007). המטפל, המטופל וה-SETTING הטיפולי: בנייה הדדית של הSETTING הטיפולי. 'שיחות'- כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה כא (2).